בני אדם אוהבים לחשוב שהם מקרה יוצא דופן בטבע. יש לנו שפה מורכבת, טכנולוגיה, תרבות וחיבור לאינטרנט גם במקומות שבהם עדיף להניח את הטלפון בצד. אבל כשמגיעים לאנטומיה, מתברר שהאבולוציה כבר ניסתה כמעט כל פתרון שאפשר להעלות על הדעת — ולעיתים גם כמה פתרונות שקשה מאוד לדמיין.
איברי הרבייה בעולם החי שונים מאוד בגודל, בצורה ובאופן הפעולה שלהם. ההבדלים האלה אינם קישוט ואינם מדד לעליונות. הם קשורים למבנה הגוף, לסביבת החיים, לאופן שבו בני הזוג נפגשים, לתחרות על הפריה ולשינויים שהצטברו לאורך דורות רבים. לכן השאלה המעניינת אינה רק למי יש איבר גדול יותר, אלא מדוע התפתחה אצל כל מין אנטומיה מסוימת ומה היא מאפשרת לו לעשות.
לפני שמשווים צריך להחליט מה מודדים
רשימות אינטרנט שמדרגות בעלי חיים לפי גודל נראות פשוטות, אבל מבחינה מדעית הן בעייתיות. אפשר למדוד אורך מוחלט, יחס לאורך הגוף, יחס למשקל או את גודל האיבר כשהוא רפוי, זקוף או פרוש במלואו. בחלק מהמינים מדובר בפין, באחרים בזרוע מותאמת להעברת תאי זרע, ובקבוצות נוספות קיים מבנה שונה לחלוטין. השוואה ישירה בין כל אלה דומה להשוואה בין זרוע, חדק וצינור השקיה רק מפני ששלושתם יכולים להתארך.
יש עוד קושי: הנתונים אינם תמיד מבוססים על מדגם גדול. לפעמים נתון מפורסם מגיע מפרט יחיד שנבדק במוזיאון או במעבדה, ואז הוא מוצג בטעות כממוצע של המין כולו. גם שיטת המדידה, גיל הפרט ומצב הרקמות משפיעים על התוצאה. משום כך אין ״טבלת אליפות״ מוסכמת של עולם החי. יש, לעומת זאת, כמה דוגמאות מתועדות היטב שמלמדות כיצד גודל, צורה ותפקוד משתלבים באבולוציה של הרבייה.
עשר דוגמאות שממחישות עד כמה הטבע יצירתי
1. בלוטי ים שמנסים להגיע אל השכנים
בלוטי ים, המוכרים באנגלית בשם Barnacles, אינם צדפות אלא סרטנים קטנים. בבגרותם הם מחוברים לסלע, למזח, לדופן כלי שיט או למשטח קשיח אחר, ולכן אינם יכולים לצאת לחיפוש אחר בן זוג. הפתרון האבולוציוני שלהם הוא איבר ארוך וגמיש המאפשר להגיע לפרטים סמוכים.
אצל מינים מסוימים האיבר עשוי להגיע לאורך הגדול פי כמה מאורך הגוף, ולכן בלוטי הים מופיעים בצדק כמעט בכל דיון על פרופורציות קיצוניות. עם זאת, אין מספר אחד שמתאים לכל המינים ולכל סביבה. מחקרים הראו שגם תנאי המים עשויים להיות קשורים למבנה: בסביבה החשופה לגלים חזקים עדיף לעיתים איבר קצר ועבה יותר, ואילו במים רגועים אפשר לתפקד עם מבנה ארוך ועדין. זו המחשה טובה לכך ש״גדול יותר״ אינו תמיד ״יעיל יותר״.
2. ברווז האגם הארגנטינאי והנתון שיצא משליטה
ברווז האגם הארגנטינאי הוא אחד המקרים המפורסמים ביותר בקרב עופות. בניגוד לרוב מיני העופות, לזכרים במשפחת הברווזיים יש איבר הזדווגות, ואצל מין זה הוא ארוך ובעל צורה לוליינית. פרט שנבדק תועד עם איבר שאורכו כ־42.5 סנטימטרים — נתון יוצא דופן ביחס לגוף שאורכו בערך 40 סנטימטרים.
חשוב לדייק: המדידה המפורסמת אינה מוכיחה שזהו האורך הממוצע של כל הזכרים. האיבר גם אינו מוחזק פרוש דרך קבע, אלא נמצא בתוך הגוף ונשלף בזמן הרבייה. אצל ברווזים התפתחו במקביל מבנים מורכבים אצל זכרים ואצל נקבות, וחוקרים רואים בכך דוגמה לאבולוציה הדדית שבה שינוי באחד המינים יוצר לחץ לשינוי אצל המין האחר.
3. הקיפודן בעל ארבעת הראשים
הקיפודן, או האקידנה, הוא יונק מטיל ביצים שנראה כאילו הורכב מחלקים של כמה בעלי חיים שונים. גם מערכת הרבייה שלו חריגה. בקצה הפין של הזכר יש ארבעה ראשים, אך בדרך כלל רק שניים מהם פעילים בכל פעם. במהלך אירועי רבייה שונים עשוי לפעול הזוג האחר.
המבנה הזה נשמע כמו פרט שהומצא כדי להעשיר חידון טריוויה, אבל הוא תועד במחקרים אנטומיים ובתצפיות וטרינריות. הסיבה המדויקת להתפתחותו עדיין נחקרת, ולכן לא נכון לקבוע בביטחון שהוא נוצר אך ורק בגלל תחרות בין זכרים. באבולוציה, תכונה יכולה להיות מושפעת מכמה לחצים במקביל וגם מההיסטוריה האנטומית של הקבוצה.
4. פשפשי מיטה והזרעה טראומטית
אצל פשפשי מיטה הגודל אינו בהכרח הסיפור המרכזי. הזכר משתמש באיבר מחודד כדי לחדור דרך דופן הבטן של הנקבה ולהעביר תאי זרע לחלל גופה, בתהליך המכונה הזרעה טראומטית. לנקבות התפתח אזור ייעודי בגוף שמפחית חלק מהפגיעה ומסייע להתמודד עם חדירת האיבר.
זהו מקרה מובהק של קונפליקט מיני: תכונה שמועילה להצלחת הרבייה של צד אחד עלולה לגבות מחיר מהצד האחר. בעקבות זאת עשויות להתפתח התאמות נגדיות, שמפעילות שוב לחץ לשינוי אצל הזכרים. האבולוציה אינה מתכננת מערכת הוגנת או נעימה; היא משמרת וריאציות שעברו בהצלחה לדור הבא, גם כאשר התוצאה נראית לנו קשה במיוחד.
5. חיפושיות זרע והחשיבות של הצורה
חיפושיות זרע הן חרקים זעירים, אך איברי הרבייה של חלק מהזכרים מכוסים בליטות או קוצים מיקרוסקופיים. המבנים האלה עלולים לפגוע ברקמות הנקבה בזמן ההזדווגות. אצל נקבות של מינים מסוימים נמצאו דפנות עבות יותר במערכת הרבייה, ככל הנראה כחלק מהתגובה האבולוציונית ללחץ הזה.
הדוגמה של חיפושיות הזרע מזכירה שמדידת אורך לבדה מחמיצה חלק גדול מהסיפור. קשיחות, עקמומיות, חספוס והתאמה לרקמות עשויים להשפיע על הרבייה לא פחות ממספר המילימטרים. בעולם החרקים, שינוי קטן מאוד בקנה מידה אנושי יכול להיות שינוי אנטומי משמעותי.
6. תמנונים שמעבירים תאי זרע באמצעות זרוע
אצל תמנונים אין צורך לחפש מקבילה מדויקת לפין של יונקים. לזכר יש זרוע מותאמת הנקראת הקטוקוטילוס, המשמשת להעברת שקי זרע אל הנקבה. המבנה ואופן הפעולה משתנים בין מיני התמנונים, ולכן גם כאן הכללה אחת על הקבוצה כולה עלולה להטעות.
אצל הארגונאוט, המכונה לעיתים תמנון הנייר, הזרוע המותאמת יכולה להתנתק מגוף הזכר ולהישאר בגוף הנקבה. חוקרי טבע מוקדמים שמצאו אותה שם סברו בטעות שמדובר בטפיל. רק לאחר מכן התברר שזהו חלק ממערכת הרבייה. המקרה הזה מדגים עד כמה קל לפרש אנטומיה לא מוכרת באופן שגוי כשאין תצפית מלאה בהתנהגות בעל החיים.
7. דולפינים ומבנה המותאם לחיים במים
לדולפינים יש פין נשלף הנשמר בתוך חריץ בגוף כשאינו בשימוש. המבנה הזה מתאים לגוף הידרודינמי ומצמצם בליטות שעלולות להפריע לשחייה. השרירים מאפשרים לזכר לשלוט בכיוון האיבר, התאמה חשובה כאשר ההזדווגות מתרחשת במים ובני הזוג נמצאים בתנועה.
דולפינים הם בעלי חיים חברתיים, אך אין להסיק מכך כלל פשוט שלפיו חברה מורכבת גורמת בהכרח לאיבר גדול יותר. מערכות ההזדווגות שונות בין מיני דולפינים, וגם לחץ התחרות אינו זהה בכל אוכלוסייה. גודלם המוחלט של איברי הגוף מושפע כמובן גם מכך שמדובר ביונקים גדולים. בלי לחשב יחס גוף ובלי להשוות מינים קרובים, המספר לבדו אינו אומר הרבה.
8. חזירים וחזירי בר עם התאמה לוליינית
אצל חזירים וחזירי בר קצה הפין של הזכר בנוי בצורה לוליינית. במערכת הרבייה של הנקבה יש קפלים ומבנים בולטים, וההתאמה ביניהם מסייעת לשמור על מיקום יציב במהלך ההזדווגות. זו אינה דוגמה לאיבר שקיבל צורה משונה במקרה, אלא למערכת שבה האנטומיה של שני המינים קשורה זו בזו.
הצורה הלוליינית מושכת תשומת לב, אך גם כאן לא כדאי להפוך אותה לסיפור על שיאי גודל. מבחינה ביולוגית, ההתאמה המכנית חשובה יותר מהשאלה כיצד האיבר נראה בהשוואה ליונק אחר. מבנה מרשים שאינו מתאים למערכת של בת הזוג לא היה מעניק יתרון רב.
9. דביבונים ועצם הפין
אצל דביבונים, כמו אצל יונקים רבים אחרים, קיימת עצם בתוך הפין הנקראת בקולום. העצם נשמרת גם בשלדים, ולכן זואולוגים וארכאולוגים יכולים להשתמש בצורה ובמידות שלה לצורך זיהוי של מינים ולעיתים גם להבחנה בין זכרים לנקבות. היא אינה נמצאת אצל כל היונקים, ובני אדם הם בין המינים שאין להם עצם כזאת.
עצם הפין אינה מעידה בהכרח על אורך האיבר החיצוני ואינה הופכת את הדביבון לבעל שיא מיוחד. התפקיד המדויק של הבקולום והסיבות להבדלים הגדולים בין מיני יונקים עדיין נחקרים. משך ההזדווגות, דפוסי התחרות והקרבה האבולוציונית בין מינים הם כמה מהגורמים שנבדקים, אך אין הסבר יחיד שמתאים לכולם.
10. האדם בלי מיתוסים ובלי טבלאות מפוקפקות
מחקרים שבהם בוצעה מדידה מסודרת בידי אנשי מקצוע מציבים את האורך הממוצע של פין זקוף בסביבות 13 סנטימטרים. המספר המדויק משתנה מעט בין מחקרים, מדגמים ושיטות מדידה. טווח השונות הטבעי רחב, ורוב הגברים נמצאים קרוב הרבה יותר לממוצע מכפי שנדמה לאחר חשיפה לפרסומות, לבדיחות או לדיווחים עצמיים בלתי מבוקרים.
אי אפשר להעניק לאדם מקום מדעי מדויק באמצע ״דירוג היונקים״, מפני שאין מסד נתונים אחיד שמודד את כל המינים באותה דרך. ביחס לקופי אדם אחרים קיימים הבדלים מעניינים בגודל, באשכים, בנוכחות עצם פין ובדפוסי הזדווגות, אך כל תכונה משקפת לחצים אחרים. אין נוסחה שלפיה מין תחרותי יותר חייב לפתח דווקא איבר ארוך יותר.
גם אצל בני אדם הגודל לבדו אינו מדד לפוריות, לתפקוד מיני או לאיכות הקשר. מדידה ביתית לא מדויקת והשוואה לתמונות שנבחרו מראש עלולות ליצור תמונה מעוותת. כאשר אין כאב, קושי תפקודי או בעיה רפואית, הבדל של כמה סנטימטרים בתוך הטווח הטבעי אינו אומר את מה שהתרבות הפופולרית מנסה לייחס לו.
למה בכלל מתפתחים הבדלים כאלה
ברירה מינית היא חלק מהתשובה, אבל היא אינה ההסבר היחיד. אצל מינים שבהם נקבה מזדווגת עם כמה זכרים, עשויה להתפתח תחרות בין תאי הזרע לאחר ההזדווגות. במינים אחרים המבנה נקבע בעיקר לפי הדרך שבה בני הזוג נפגשים, התנוחה האפשרית, סביבת החיים או האנטומיה של הנקבה. גם אילוצים התפתחותיים והמבנה שירש המין מאבותיו מגבילים את הפתרונות האפשריים.
חשוב גם לזכור שהאבולוציה אינה מהנדס בעל יעד. בעל חיים אינו ״מפתח״ איבר מפני שהוא רוצה לנצח יריב. בכל דור קיימת שונות, וחלק מהתכונות עוברות לדורות הבאים בשכיחות גבוהה יותר. לאורך זמן השינויים מצטברים, ולעיתים מתקבל מבנה שנראה מתוכנן להפליא אף שלא היה מאחוריו מתכנן.
לכן לגודל אכן יש משמעות בעולם החי, אבל רק בתוך ההקשר הנכון. אצל בלוט ים הוא מסייע להגיע לשכן בלי לזוז מהמקום; אצל ברווז הוא חלק ממערכת אנטומית מורכבת; ואצל תמנון המבנה הרלוונטי הוא בכלל זרוע מותאמת. לפעמים האורך חשוב, לפעמים הצורה, ולפעמים עצם השאלה נשענת על השוואה שאין לה בסיס ביולוגי טוב.
המסקנה המעניינת אינה שהאדם גדול, קטן או ממוצע. המסקנה היא שהטבע אינו עובד לפי סולם הערכים שלנו. הוא מייצר פתרונות מקומיים לבעיות מקומיות, וככל שבוחנים אותם מקרוב מתברר שהאנטומיה המשונה ביותר היא בדרך כלל גם סיפור על סביבה, תחרות, התאמה והיסטוריה אבולוציונית ארוכה.